מאגר פסיקה בר חיפוש עם תמצית לכל פסק דין שהמשרד כתב עליו, בבינה מלאכותית ובחובות המקצוע, לצד שאילתות מוכנות למאגרים הרשמיים.
בית המשפט העליון, 18.5.2025, המשנה לנשיא נעם סולברג
השאלה המשפטית: האם גילוי מראש שנעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית, ובקשה לראות באסמכתאות שגויות שגגה טכנית בתום לב, מרפאים כתב טענות הנשען על אסמכתאות שאינן קיימות.
ההלכה למעשה: הבקשה נדחתה לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בהכרעות מקצועיות ואקדמיות של האקדמיה. אשר לאסמכתאות: בית המשפט סירב לקבל את הטענה שמדובר בשגגה טכנית בתום לב, וקבע שעל הפונים לבית המשפט, מיוצגים ושאינם מיוצגים כאחד, מוטל הנטל לבחון שהתקדימים שאליהם הם מפנים אכן קיימים ומבססים את טענותיהם, ושאלה אינם עניין טכני אלא ״הרוח הפועמת בכתבי הטענות״. גם מטעם זה נדחתה הבקשה. בשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג, הוצאות בסך 500 ש״ח לאוצר המדינה, על הצד הנמוך.
השלכות מעשיות: הגילוי אינו תחליף לאימות. מי שמצהיר שנעזר בכלי בינה מלאכותית עדיין נושא במלוא הנטל לבדוק שכל אסמכתא קיימת, וההצהרה מצמצמת את חומרת ההתנהלות אך אינה מרפאה את הפגם. הפער בין ההוצאות כאן לבין אלה שהושתו על רשות מנהלית בפרשה אחרת ממחיש את המדרג: על אזרח שאינו מיוצג הוטל סכום סמלי, ועל גוף שחלה עליו חובת הגינות מוגברת סכום גבוה בהרבה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, 9.12.2025, השופט קובי ורדי
השאלה המשפטית: האם רשות מקומית מוסמכת לאכוף עבירות חניה באמצעות מצלמות לזיהוי לוחיות רישוי, בהיעדר הסמכה מפורשת בדין.
ההלכה למעשה: משבוטל המכרז לא היה עוד צורך להכריע בעתירה לגופה, ובית המשפט נתן פסק דין במישור העקרוני בלבד, בשל השלכות הרוחב ובשל רשויות מקומיות אחרות שהמתינו להחלטה. נקבע כי לא ניתן להשתמש במצלמות LPR לאכיפת עבירות חניה מוסדרות שאינן עבירות איסור חניה, כגון ״כחול לבן״, ללא הסמכה מפורשת בדין, הסמכה שאינה קיימת היום. כך גם לגבי עבירות איסורי חניה שעניינן הפרעה לציבור, כגון ״אדום לבן״. בית המשפט לא הכריע בשאלה אם קיימת היום הסמכה בדין לאכיפת עבירות איסורי חניה, שכן המכרז לא עסק בכך, אך ציין בלי לקבוע מסמרות שהוא נוטה לקבל את עמדת המדינה שחוזר מנכ״ל משרד הפנים 4/2018 אינו עוסק במצלמות LPR, ולכן לכאורה גם לשם כך אין היום הסמכה. עוד נקבע כי מצופה מהמדינה לפעול במהירות ובנחישות להסדרת המצב, ושעליה לבחון גם את השימוש במצלמות LPR בחניונים. לא ניתן צו להוצאות.
השלכות מעשיות: השאלה הראשונה לפני הפעלת מערכת אכיפה אוטומטית אינה מה המערכת יודעת לעשות, אלא מהו מקור ההסמכה בדין. הפער כאן אינו טכנולוגי אלא סמכותי, ואין נוהל פנימי או הסכם עם ספק שסוגרים אותו. בית המשפט אמר במפורש שרשויות מקומיות רבות פועלות כך לכאורה שלא כדין, ולכן רשות שממשיכה כרגיל אינה במצב של אי-ודאות אלא של חשיפה ידועה. באפריל 2026 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות הבהרה בעקבות פסק הדין, ולפיה השימוש מהווה פגיעה אסורה בפרטיות ועוולה אזרחית המקנה פיצוי ללא הוכחת נזק, ורשויות המפעילות מצלמות כאלה נדרשות להפסיק עד לחקיקה מסמיכה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, 22.3.2026, המשנה לנשיא נעם סולברג, השופט עופר גרוסקופף, השופטת גילה כנפי-שטייניץ
השאלה המשפטית: מה משקלו של שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית בידי רשות מנהלית, הן בכתבי טענות והן בהחלטה שנמסרת לאזרח, ואילו כלים עומדים לבית המשפט מולו.
ההלכה למעשה: הערעור התקבל והעירייה חויבה בהוצאות המערער בסך 30,000 ש״ח. נקבע כי לא עצם השימוש בבינה מלאכותית פסול, אלא השימוש בה ללא בקרה מתאימה המוודאת ומאמתת את נכונות תוצריה, וכי הגשת כתבי בית דין הנשענים על הזיות היא הפרה של חובה דיונית ברורה וקונקרטית שכבר נקבעה בפסיקה, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. הבעיה חזרה כאן שלוש או ארבע פעמים בלי שהעירייה שינתה את דרכיה. על עירייה חלה חובת הגינות דיונית מוגברת, חזקה מזו שחלה על אזרח פרטי. חמור מכך הוא השימוש באינטראקציה הישירה מול האזרח, שכן פערי הכוח מונעים ממנו לגלות שהנימוקים אינם קיימים: החלטה המבוססת ברובה על הזיות קשה עד מאוד לראותה כמקיימת את חובת ההנמקה, ויש בסיס לטענה שהיא לוקה גם בשרירות, שכן מבחינה מהותית לא הופעל לגביה שיקול דעת כלל. השופטת כנפי-שטייניץ הוסיפה, בהערות אגב, כי העברת ההכרעה עצמה לכלי בינה מלאכותית עלולה לעלות כדי התפרקות פסולה משיקול הדעת או אצילה אסורה, וכי על גורמי המינהל להפעיל בקרה אנושית על תוצר המערכת ולבחון אותו בטרם קבלת ההחלטה. בית המשפט ציין כי חובת גילוי בדבר שימוש בבינה מלאכותית טרם נקבעה בדין הישראלי, אך עשוי להיות היגיון בקביעתה, וכי שימוש בלתי מבוקר פותח פתח לביקורת שיפוטית מחמירה והדוקה יותר ולסעד משמעותי. לצד זאת הובהר שאין הכוונה שרשויות יימנעו מהטכנולוגיה, שכן היא עשויה להביא תועלת מרובה ולשפר את השירות לאזרח.
השלכות מעשיות: לרשות מקומית זו נקודת הייחוס המרכזית. שלושה דברים נגזרים ממנה מיד: מכתב היוצא לתושב אינו יכול להישען על פלט שלא אומת אסמכתא אחר אסמכתא, ההכרעה חייבת להישאר אצל אדם שהפעיל שיקול דעת ולא אישר המלצה, והתיעוד צריך להראות זאת. בית המשפט הבהיר שהוא אינו קורא לרשויות להימנע מהטכנולוגיה, אלא לעשות בה שימוש מבוקר. שימו לב להבחנה: מה שהוכרע כאן הוא פסיקת הוצאות, וההערות בדבר אצילת שיקול הדעת ניתנו כהערות אגב, אך הן מכוונות את הביקורת השיפוטית הבאה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, 23.2.2025, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, השופט דוד מינץ, השופט יוסף אלרון
השאלה המשפטית: מה דינו של כתב טענות הנשען על אסמכתאות שיוצרו בידי כלי בינה מלאכותית ולא נבדקו במקור, ואילו סנקציות עומדות לרשות בית המשפט.
ההלכה למעשה: עורך דין המגיש כתב טענות בדוי "מועל בחובותיו כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד, וכלפי מקצוע עריכת הדין". בית המשפט נמנע מהטלת סנקציה במקרה עצמו, בהיותו הראשון מסוגו בעליון, וקבע שפסק הדין משמש אזהרה לעתיד. הסנקציות האפשריות הוגדרו במפורש: סילוק התביעה על הסף, הוצאות אישיות על עורך הדין ולא על הלקוח (כדי למנוע תשלום כפל), והליכים משמעתיים בלשכת עורכי הדין לפי סעיף 61 לחוק הלשכה.
השלכות מעשיות: לפני הגשה, כל אסמכתא נפתחת במאגר רשמי ונקראת. עלות האימות היא דקות ספורות לאסמכתא, והחשיפה בצדה השני היא הוצאות אישיות והליך משמעתי. במשרד שמשלב כלי בינה מלאכותית, שלב האימות צריך להיות כתוב בנוהל ומתועד בתיק.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית משפט השלום בנוף הגליל, 13.8.2024, השופט דניאל קירס
ההלכה למעשה: אחד המקרים המתועדים הראשונים בישראל שבהם הוצגו לבית המשפט ציטוטים המיוחסים לפסיקה ואינם מצויים בה. הדפוס שזוהה מאוחר יותר בעליון אינו ייחודי להליכים חריגים, והוא מגיע גם להליכי ביניים בתיק אזרחי שגרתי.
השלכות מעשיות: ההנחה שהסיכון שמור להליכים חריגים אינה מדויקת. תיק אזרחי רגיל נבדק באותה קפידה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית משפט השלום בירושלים, 10.12.2024
ההלכה למעשה: בית המשפט קבע כי המעשה חמור, גם אם נעשה שלא במכוון: בא כוח המבקש הפנה ל"פסקי דין" של בית המשפט העליון והמחוזי תוך ציון מספר הליך ושמות צדדים, ואלה לא נמצאו.
השלכות מעשיות: שני מקרים בערכאה הראשונה בתוך פחות מחצי שנה מלמדים על דפוס ולא על תקלה חד פעמית. פרטים מלאים של אזכור, מספר הליך ושמות צדדים, אינם ראיה לקיומו.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 25.6.2014, השופטת עדנה ארבל, השופט יצחק עמית, השופט אורי שהם
השאלה המשפטית: מתי שירות שאינו ניתן בידי עורך דין חוצה את הגבול אל פעולות המיוחדות למקצוע עריכת הדין לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.
ההלכה למעשה: הערעור התקבל בחלקו. נקבעו שלוש אמות מידה לשאלה מהי פעולה המיוחדת לעורכי דין: היקף שיקול הדעת הכרוך בביצוע הפעולה, פוטנציאל הנזק לציבור עקב שירות לקוי, והחלופה העומדת לציבור במימוש זכויותיו אם ייאסר השירות (פס׳ 48). ביישום נקבע כי בירור זכויות ובחירה בין מסלולי תביעה מקפלים בחובם ייעוץ משפטי המסור לעורכי דין בלבד, ואילו מילוי טפסים וניסוח מכתבים בעניין טכני, וצירוף חוות דעת רפואיות לתביעות ראשוניות ולעררים, הותרו. יתר השירותים נותרו אסורים.
השלכות מעשיות: זהו קו הגבול שכל מוצר Legal Tech ישראלי נמדד מולו, ובכלל זה כלי בינה מלאכותית שמנתחים מסמך או משיבים למשתמש. ככל שהמערכת מפעילה שיקול דעת משפטי ומאבחנת את זכויות המשתמש, כך היא מתקרבת לפעולה המיוחדת לעורך דין. פעולה טכנית מותרת, אבחון זכויות והכוונה בין מסלולים אינם.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 1993
השאלה המשפטית: האם רשאי לקוח להפסיק את ההתקשרות עם עורך דינו לפני שהסתיים הטיפול, ומה שכרו של עורך הדין במקרה כזה.
ההלכה למעשה: נקבע כי בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, המבוססת על יחסי אמון, יש לקרוא תנאי מכללא שלפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר ולחדול מלהיזקק לשירותי עורך הדין בכל עת, אף בטרם הושלמה העסקה, ובלבד שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. זהו האיזון בין זכות הלקוח לייצוג מתוך אמון מלא לבין זכותו של עורך הדין לשכר בעד טרחתו.
השלכות מעשיות: הסכם שכר טרחה שמתמחר שלבים, ולא רק תוצאה, מגן על שני הצדדים. מבנה שמניח ליווי עד הסוף חשוף להפסקה מוקדמת, ואז נקבע שכר ראוי ולא השכר החוזי.
תחומים: מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 3.11.2021
ההלכה למעשה: חזרה ואישרור של כלל השכר הראוי: כאשר הלקוח בוחר לפטר את עורך הדין לפני שההליך הגיע לסיומו, עליו לשלם לעורך הדין שכר ראוי בעד עמלו (פס׳ 21).
השלכות מעשיות: הכלל אינו חריג היסטורי אלא הלכה חיה שהעליון חוזר עליה. תניה שמנסה לעקוף אותה נבחנת לגופה, ולא נאכפת מכוח "חוזים יש לכבד" בלבד.
תחומים: מקצוע עריכת הדין
Superior Court of Gwinnett County, Georgia, 19.5.2025
השאלה המשפטית: האם ספק של מודל שפה נושא באחריות בלשון הרע בגין פלט שהוא הזיה.
ההלכה למעשה: ניתן סיכום משפטי לטובת OpenAI, והתביעה נדחתה בשלוש עילות עצמאיות: הקורא הסביר לא ראה בפלט קביעה עובדתית, לא הוכח אשם, ולא הוכח נזק. בית המשפט נשען בין היתר על הדיסקליימרים ועל מנגנוני הפחתת הסיכון שהציג הספק.
השלכות מעשיות: אחריות ספק אינה אוטומטית, והדיסקליימר ומנגנוני ההפחתה נכנסים לתוך ההכרעה. עבור ארגון שמפעיל מודל מול לקוחות, זהו נימוק להשקיע בתיעוד של מנגנוני הבקרה ולא רק בניסוח תנאי השימוש.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
United States Court of Appeals for the Sixth Circuit, 13.3.2026
השאלה המשפטית: מהי התגובה הראויה להגשת ערעור הנשען על אסמכתאות שאינן קיימות.
ההלכה למעשה: הוטלו על כל אחד משני עורכי הדין 15,000 דולר קנס עונשי לקופת בית המשפט, לצד אחריות משותפת למלוא שכר הטרחה של המשיבים בערעור ולעלויות כפולות. בית המשפט לא ייחס את הציטוטים המומצאים לשימוש בבינה מלאכותית, והעמיד את החובה על הקריאה והאימות האישיים, ללא קשר למקור.
השלכות מעשיות: ההגנה "הכלי טעה" אינה נדרשת ואינה עוזרת. החובה היא לקרוא את האסמכתא, ומקורה של הטעות אינו משנה את התוצאה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
United States District Court, Northern District of Alabama, 23.7.2025, השופטת Anna Manasco
השאלה המשפטית: האם מדיניות AI כתובה של המשרד מגנה על השותף שסטה ממנה, ועל מי מוטלת האחריות.
ההלכה למעשה: הוטלו נזיפה פומבית, פסילה מהמשך הייצוג בתיק, הפניה לכל לשכות עורכי הדין שבהן רשומים השלושה, וחובת גילוי הצו לכל לקוח, יריב ושופט בתקופה שנקבעה. המשרד עצמו שוחרר ללא סנקציה, והאחריות הצטמצמה לרמת השותף הספציפי.
השלכות מעשיות: למשרד הייתה ועדת AI פנימית ומדיניות כתובה שהזהירה מפני שימוש לא מבוקר, והדבר לא הגן על מי שסטה ממנה. מדיניות כתובה אינה תחליף לאימות אישי, והיא גם אינה מעבירה את האחריות מהשותף למשרד.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון של ויסקונסין, 13.7.2016
השאלה המשפטית: האם שימוש בכלי הערכת מסוכנות סגור בגזירת הדין פוגע בזכות להליך הוגן.
ההלכה למעשה: הטענה נדחתה והשימוש בכלי אושר, אך בכפוף לסייגים: הכלי אינו יכול להיות השיקול המכריע בגזר הדין, ולתסקיר יש לצרף אזהרות בכתב בדבר מגבלות הכלי ואופן הפקת הציון.
השלכות מעשיות: אישור בכפוף לסייגים אינו היתר. הלקח המעשי הוא שכלי שאינו מסביר את הלמה אינו יכול לשאת את ההכרעה, ומי שנשען עליו נדרש להציג במפורש את מגבלותיו. בעבודה משפטית, הסתמכות על פלט שאי אפשר להסביר היא כשל מקצועי ולא תקלה טכנית.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
בית המשפט העליון, 24.7.2014
השאלה המשפטית: כיצד נבחנת הכדאיות הכלכלית של עסקת פינוי-בינוי, ועל מי מוטל הנטל להוכיחה, לצורך הקביעה אם סירוב הוא בלתי סביר.
ההלכה למעשה: בבחינת הכדאיות זכאים בעלי הדירות לתמורה סבירה והוגנת, ולא בהכרח לחלוקה שווה של רווחי הפרויקט בינם לבין היזם, שכן היזם מבצע את הפעולות הנדרשות, נושא בעלויות ובסיכון לכישלון. נטל ההוכחה של הכדאיות הכלכלית מוטל על היזם ועל בעלי דירות הרוב. בנסיבות המקרה נקבע כי ההתנגדות היא התנגדות סרק שאינה מטעמים ענייניים, ולפיכך סירוב בלתי סביר.
השלכות מעשיות: בתיק סרבנות, חוות דעת שמאית שמוכיחה כדאיות היא נטל של הרוב ושל היזם, ולא נטל של המסרב לסתור. במקביל, טענה של בעל דירה שהתמורה אינה מחצית מרווח היזם אינה טענה מנצחת: מבחן התמורה הוא סבירות והוגנות, לא שוויון עם היזם.
תחומים: התחדשות עירונית, נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, 12.7.2023, השופטת ה׳ עובדיה
השאלה המשפטית: האם הסירוב בלתי סביר, ומה שיעור הפיצוי שיושת על המסרבים.
ההלכה למעשה: נפסק כי הסירוב בלתי סביר וכי הוא מסב נזק רב ליתר הדיירים. המסרבים חויבו ב-2,600,000 ש״ח פיצויים ובשכר טרחה, וכל החיובים יבוטלו אם יחזרו בהם ויחתמו על ההסכם בתוך 30 יום. בבקשה לעיכוב ביצוע בעליון נדחתה בקשתם שלא לשלם עד להכרעה בערעור, והחוב הפסוק הוחזק בנאמנות.
השלכות מעשיות: המבנה של פסק הדין הוא המסר: הפיצוי אינו עונש אלא מנוף. חתימה בתוך 30 יום מאיינת את החיוב, ולכן מי שמסרב מטעמים טקטיים מחזיק בידיו את מלוא הסיכון הכספי עד הרגע האחרון.
תחומים: התחדשות עירונית
בית המשפט העליון, 5.2.2003, הנשיא א׳ ברק, המשנה לנשיא ש׳ לוין, השופט א׳ מצא, השופטת ט׳ שטרסברג-כהן, השופט י׳ אנגלרד, השופט א׳ ריבלין, השופטת א׳ פרוקצ׳יה
השאלה המשפטית: האם בעל העסקה הראשונה, שנמנע מלרשום הערת אזהרה, זכאי לאכוף את זכותו על פני בעל העסקה השנייה תם הלב.
ההלכה למעשה: הכלל הבסיסי בסעיף 9 לחוק המקרקעין מעניק עדיפות לבעל העסקה הראשונה, אך הוא אינו עומד בבדידותו: עקרון תום הלב חל גם עליו. תום הלב דורש ממי שהתחייבו כלפיו לעשות עסקה במקרקעין לעשות ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה, ומחדל זה עשוי לשלול ממנו את זכות האכיפה ולהותירו עם תביעת פיצויים כלפי המוכר. בנסיבות המקרה נדחה הערעור.
השלכות מעשיות: רישום הערת אזהרה אינו פרוצדורה טכנית אלא חלק מהתנהגות בתום לב, ואי רישומה עלול לעלות בזכות עצמה ולא רק בסיכון ראייתי. בבדיקת נאותות לעסקה, פער בין מועד ההתקשרות למועד רישום ההערה הוא ממצא, לא הערה.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט העליון, 1999
השאלה המשפטית: מי גובר: זכותו החוזית של מי שרכש זכות במקרקעין וטרם רשם אותה, או עיקול מאוחר שהטיל נושה של המוכר.
ההלכה למעשה: נקבע כי כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר, זכות "מעין קניינית" הפועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה נשלל מנושה הכוח לממש את זכותו כלפי החייב באמצעות הנכס הנמכר, ולכן הקונה גובר על נושה המטיל עיקול, ואין נפקות לרישום העיקול במרשם. הלכת בוקר (בר״ע 178/70) נדחתה.
השלכות מעשיות: רוכש שטרם השלים רישום אינו חשוף לנושיו של המוכר עצם היותו לא רשום. עם זאת ההגנה היא מול נושה, ולא מול רוכש שני תם לב שרשם, ושם חוזרים לכללי העסקאות הנוגדות ולחובת תום הלב.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט העליון, 23.12.1999, הנשיא א׳ ברק, המשנה לנשיא ש׳ לוין, השופט א׳ מצא, השופט מ׳ חשין, השופטת ט׳ שטרסברג-כהן, השופט י׳ טירקל, השופט י׳ אנגלרד
השאלה המשפטית: האם נתון לבית המשפט שיקול דעת שלא להורות על הריסת בנייה שנעשתה שלא כדין ברכוש המשותף, וכיצד מפעילים אותו.
ההלכה למעשה: הערעור נדחה ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט אנגלרד. נקבע כי כל פגיעה ברכוש המשותף טעונה הסכמה מוקדמת, וכי היתר בנייה כשלעצמו אינו מכשיר פגיעה בזכות הקניין של יתר בעלי הדירות. עקרון תום הלב הוא שממתן את הפעלת הזכות הקניינית, ובלשון השופט חשין הוא "חותך את משפט ישראל כולו לאורכו ולרוחבו".
השלכות מעשיות: בפרויקט התחדשות עירונית זו נקודת המוצא לכל מחלוקת על הרכוש המשותף: מה שנבנה בלי הסכמת האסיפה הכללית חשוף להריסה, גם כשיש היתר, וגם כשהנזק אינו ממשי. מנגד, תום הלב הוא שער שדרכו נבחנת גם עמידה דווקנית של המתנגד על זכותו.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין, התחדשות עירונית
United States Court of Appeals for the District of Columbia Circuit, 18.3.2025, Circuit Judge Patricia Millett
השאלה המשפטית: האם יצירה שנוצרה כולה בידי מכונה כשירה לזכות יוצרים.
ההלכה למעשה: הדחייה אושרה. חוק זכות היוצרים דורש שהיצירה תחובר מלכתחילה בידי אדם, ודרישת המחבר האנושי היא דרישה שבחוק. בית המשפט העליון של ארצות הברית דחה בקשת רשות ערעור ביום 2.3.2026, והפסיקה נותרה על כנה.
השלכות מעשיות: מוצר שמייצר תוצרים בבינה מלאכותית אינו יכול להישען על זכות יוצרים בתוצר עצמו בלי תרומה אנושית מזוהה. מי שבונה שרשרת ערך על תוצרים כאלה צריך לתעד את התרומה האנושית, ולתמחר את האפשרות שהתוצר הגולמי הוא נחלת הכלל.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
United States District Court, Northern District of California, 23.6.2025, השופט William Alsup
השאלה המשפטית: האם אימון מודל שפה על ספרים מוגנים הוא שימוש הוגן, והאם דינה של ספרייה דיגיטלית קבועה שנבנתה מעותקים פיראטיים כדין האימון.
ההלכה למעשה: בית המשפט הפריד בין שלושה שימושים: אימון המודל, שנמצא "מְשַׁנֶּה במיוחד" ולפיכך שימוש הוגן; המרת ספרים שנרכשו בדפוס לפורמט דיגיטלי, שגם היא שימוש הוגן; ובניית ספרייה דיגיטלית קבועה ממקורות פיראטיים, שאינה שימוש הוגן והיא שימוש נפרד בפני עצמו.
השלכות מעשיות: מקור הנתונים הוא המשתנה המכריע, לא עצם האימון. ארגון שמאמן מודל צריך לתעד את שרשרת הרכש של קורפוס האימון, משום שההבחנה המשפטית עוברת בין נתון שנרכש כדין לנתון שנלקח.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
United States District Court, Northern District of California, 25.6.2025, השופט Vince Chhabria
השאלה המשפטית: האם השינוי שבאימון די בו כדי להקים שימוש הוגן, וכיצד נמדדת הפגיעה בשוק היצירות.
ההלכה למעשה: נפסק כי השימוש היה "מְשַׁנֶּה מאוד", ובהיעדר ראיות מספיקות לפגיעה בשוק התקבלה טענת השימוש ההוגן. עם זאת הודגש כי השינוי לבדו אינו מבטיח שימוש הוגן, ובית המשפט נתן משקל של ממש לאפשרות של דילול השוק בהצפתו בתוצרי מכונה.
השלכות מעשיות: שתי ההכרעות ניתנו בהפרש יומיים ובאותו מחוז, והן נבדלות בשאלת הנזק לשוק. מכאן שהסיכון של מאמן מודלים אינו מוכרע, ובחינת חשיפה צריכה להישען על הראיות לפגיעה בשוק ולא על הנחה שהאימון כשלעצמו מוגן.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
United States District Court, Southern District of New York, 22.6.2023, השופט P. Kevin Castel
השאלה המשפטית: מהי אחריותו של עורך דין שהגיש אסמכתאות שיוצרו בכלי בינה מלאכותית ולא אומתו במקור, ומה הסנקציה המתאימה.
ההלכה למעשה: נקבע שעורכי הדין פעלו בחוסר תום לב סובייקטיבי המצדיק סנקציה לפי Rule 11. הוטל קנס של 5,000 דולר, ונדרשה שליחת מכתבי תיקון לכל שופט ששמו הופיע בפסקי הדין הבדויים.
השלכות מעשיות: זהו המקרה הראשון שקבע את הכלל שחזר מאז בכל העולם: אישור של הכלי עצמו אינו אימות. האימות היחיד שנחשב הוא פתיחת האסמכתא במאגר עצמאי.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
British Columbia Civil Resolution Tribunal, 2024
השאלה המשפטית: האם חברה אחראית במצג שווא רשלני בגין מידע שמסר צ׳אטבוט שהיא מפעילה באתרה.
ההלכה למעשה: נקבע כי החברה אחראית. הטענה שהצ׳אטבוט הוא ישות נפרדת האחראית למעשיה נדחתה, והחברה נמצאה אחראית לכל המידע באתרה, בין שמקורו בעמוד סטטי ובין שמקורו בצ׳אטבוט.
השלכות מעשיות: פלט של עוזר אוטומטי מול לקוח הוא מצג של החברה. מכאן שהבקרה על מה שהכלי אומר, וסתירות בין הכלי לבין התוכן הרשמי, הן סיכון משפטי ולא עניין של חוויית משתמש.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
בית הדין של האיחוד האירופי, 7.12.2023
השאלה המשפטית: האם הפקת ציון בידי לשכת האשראי היא כשלעצמה "החלטה אוטומטית" לפי סעיף 22 ל-GDPR, או שרק החלטת המלווה היא כזו.
ההלכה למעשה: נקבע כי הפקת הציון היא קבלת החלטות אוטומטית לפי סעיף 22, כאשר המלווה נשען על הציון באופן מהותי בכריתת החוזה, בביצועו או בסיומו. בכך עוברת חובת הציות לסעיף 22 גם אל הגורם שמפיק את הציון, ולא רק אל מי שמקבל את ההחלטה הסופית.
השלכות מעשיות: ספק של מודל ניקוד או דירוג אינו "רק כלי". מי שמייצר ציון שגורם אחר נשען עליו נכנס בעצמו לחובות השקיפות, ההנמקה וזכות ההתנגדות. זהו הקו המקשר בין GDPR לבין חובות ההסברתיות ב-EU AI Act.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט
United States District Court, Eastern District of North Carolina, מרץ 2026, השופט המגיסטרט Robert T. Numbers II
השאלה המשפטית: כיצד נבחנת אחריותו של פרקליט מנוסה שהגיש אסמכתאות שיוצרו בכלי בינה מלאכותית, וכיצד נבחן ההסבר שנתן.
ההלכה למעשה: הפרקליט הסביר כי פנה לכלי לאחר שמחק בטעות טיוטה קודמת, וטען שהטעויות לא היו מכוונות. השופט הביע ספק בכך, בציינו שהחלקים הבדויים נראו מותאמים דווקא לתמיכה בעמדת הממשלה. הפרקליט הודיע על התפטרותו, ולמחרת הודיעה מחלקת המשפטים על סיום העסקתו.
השלכות מעשיות: ותק אינו מגן, וההסבר הראשון שניתן לבית המשפט נבחן לגופו. כשהתוכן הבדוי נוטה באופן שיטתי לטובת עמדת המגיש, ההסבר של "תקלה טכנית" מתקשה לעמוד.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 20.3.2008
השאלה המשפטית: האם זכות הלקוח להפסיק את ההתקשרות עם עורך דינו כפופה לחובת תום הלב, ומה נפקות הפסקה שאינה בתום לב.
ההלכה למעשה: נקבע כי אין לקרוא את הלכת ביניש-עדיאל באופן שמרוקן מתוכן את חובת תום הלב. כאשר סיבת ההפסקה הוגנת, לא יחויב הלקוח בפיצויי ציפייה, כדי לשמר את יסוד האמון וכדי שלקוח לא יימנע מהפסקת ייצוג שאינו רצוי לו. מנגד, הפסקה שאינה בתום לב עשויה להקים לעורך הדין פיצויי ציפייה.
השלכות מעשיות: שתי ההלכות יחד הן המבחן המעשי: הלקוח רשאי להפסיק, ועורך הדין זכאי לשכר ראוי, אלא אם ההפסקה נועדה לחמוק מהתשלום. התיעוד של סיבת ההפסקה הוא שמכריע.
תחומים: מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 7.3.2023, השופט שטיין
השאלה המשפטית: האם תניה המחייבת את הלקוח בשכר טרחה מלא עם הפסקת ההתקשרות, ללא קשר לנסיבות, עומדת בתוקפה.
ההלכה למעשה: התניה נמצאה נוגדת את תקנת הציבור ובטלה. נקבע כי היא יצרה ניגוד עניינים מובנה וחריף בין עורך הדין ללקוחה, התיימרה לאיין את זכותה הבסיסית להחלפת ייצוג, ואינה מתיישבת עם חובת האמון. במקום זאת חל כלל השכר הראוי, ופיצויי ציפייה שמורים למקרה של הפסקה בחוסר תום לב.
השלכות מעשיות: סעיף "תשלום מלא בכל מקרה" בהסכם שכר טרחה מבוסס אחוזים אינו רק אכזרי, הוא בטל. מי שמנסח הסכם כזה מסתכן בכך שיישאר עם שכר ראוי בלבד, ובביקורת על עצם הניסוח.
תחומים: מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 3.5.2017, השופטים י׳ דנציגר, י׳ עמית ונ׳ סולברג (פסק הדין מפי השופט עמית)
השאלה המשפטית: מי גובר בתחרות בין שתי עסקאות נוגדות במקרקעין שאף אחת מהן לא נרשמה, כשהקונה הראשון לא רשם הערת אזהרה במשך למעלה מעשרים שנה.
ההלכה למעשה: שני הערעורים נדחו. נקבע שהעסקה הראשונה בין המועצה למוסטפא הוכחה ושתביעת המועצה לא התיישנה ולא לקתה בשיהוי. בתחרות העסקאות הוחל החריג שנקבע בהלכת גנז (ע״א 2643/97): הקונה הראשון שנמנע מרישום הערת אזהרה, אף שלא הייתה לו מניעה לעשות כן, הפר את חובת תום הלב שלו, ובהתרשלות המועצה, שלא רשמה הערת אזהרה במשך למעלה מעשרים שנה, נוצרה ״התאונה המשפטית״. משלא הוכח שחלבי פעל בחוסר תום לב או בעצימת עיניים, זכותו גוברת. הוצאות של 15,000 ש״ח הושתו על מוסטפא לטובת המועצה ועל המועצה לטובת חלבי, וצו המניעה בוטל.
השלכות מעשיות: הרישום הוא ההגנה של הקונה הראשון. מי שאינו רושם הערת אזהרה נושא בסיכון שקונה שני בתום לב יקדים אותו, והסיכון חמור יותר ככל שחולף זמן. הבדיקה המוטלת על הקונה השני היא תום לב סובייקטיבי ואובייקטיבי: ידיעה או עצימת עיניים, ובדיקת מרשם המקרקעין ומצב ההחזקה. פסק הדין מזכיר גם שהמועצה לא נחסמה מתביעה כספית נגד המוכר. בהערת אגב ציין השופט עמית נטייה להחמיר עם קונה ראשון שלא רשם הערת אזהרה, ולהטיל עליו את הנטל להראות שהקונה השני ידע או היה צריך לדעת; זו אינה הכרעה מחייבת.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט העליון, 30.1.2025, השופטים נ׳ סולברג, ד׳ ברק-ארז ור׳ רונן (פסק הדין מפי השופטת רונן)
השאלה המשפטית: האם הערת אזהרה שנרשמה בניגוד לצו שיפוטי מקבלת תוקף משפקע הצו, והאם הערת אזהרה היא ״שעבוד״ לעניין סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גבייה), כך ששעבודי המדינה המאוחרים נדחים מפניה.
ההלכה למעשה: בדעת רוב (השופטות רונן וברק-ארז, נגד דעתו החולקת של השופט סולברג) התקבל הערעור, ונקבע סעד הצהרתי שזכויות האישה מכוח הערת האזהרה גוברות על שעבודי המדינה. לפי דעת הרוב, הערת האזהרה נעדרה תוקף כל עוד עמד צו המניעה, אך היא תקפה מיום 15.11.2018, משפקעו הסעדים הזמניים, ושעבודי המדינה נרשמו רק בשנת 2020. הערת אזהרה היא ״שעבוד״ לצורך סעיף 11א(2), ולכן שעבודי המדינה נדחים מפניה. נדחתה גם הטענה למעשה בית דין. השאלה אם הסכם הגירושין יצר לאישה זכות קניין שביושר לא הוכרעה. המדינה חויבה בהוצאות של 30,000 ש״ח. השופט סולברג סבר שהרישום בניגוד לצו שיפוטי שולל מההערה תוקף ושלילת התוקף נמשכת גם לאחר פקיעת הצו.
השלכות מעשיות: הערת אזהרה שנרשמה לא כדין אינה בהכרח אבודה: משעה שהמניעה פוקעת, היא עשויה לצמוח לתוקף, ומועד התוקף הוא שקובע מול נושים מאוחרים. מי שזכאי להערת אזהרה בהסכם גירושין או בעסקה אחרת צריך לרשום אותה כדין ובמועד, כי היא מחזקת את מעמדו אל מול שעבודי מדינה על פי פקודת המסים. הרוב הכריע בשאלה המצומצמת של סעיף 11א(2) ולא בשאלה הכללית של מהות הערת האזהרה.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, 24.1.2024, השופטת לימור ביבי
השאלה המשפטית: האם יש להתערב בפסק דינה של המפקחת, שחייבה בעל דירה מתנגד לחתום על הסכם תמ״א 38, נוכח טענותיו לפגיעה בקניין, להיעדר כדאיות, לאי שוויון בתמורות, לניגוד עניינים של בא כוח הדיירים, לערבות בלתי מספקת ולהונאה.
ההלכה למעשה: הערעור נדחה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעות המפקחת בנושא הערבות הבנקאית, בנושא התניות הנוספות בהסכם, בטענות ההונאה והתרמית ובקביעתה על חוסר תום לבו של המערער, שביסודה התרשמות ישירה של הערכאה הדיונית. נקבע שבהליך לפי סעיף 5 לחוק החיזוק על המפקח לבחון את סבירות החוזה, ואם הוא סביר, לאשר את ביצוע העבודות על פיו, וכי התניות שנטען נגדן (מנגנון בירור מחלוקות, משך ההסכם, החלפת יזם) אינן בלתי סבירות באופן המצדיק סרבנות. המערער חויב בהוצאות של 15,000 ש״ח.
השלכות מעשיות: מי שמסרב לפרויקט תמ״א 38 שכמעט כל בעלי הדירות בבית חתמו עליו נושא בנטל כבד: ההליך אינו בוחן אם התמורה אופטימלית, אלא אם ההסכם סביר, וערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות ובהתרשמות מתום הלב. פסק דין מחוזי זה אינו הלכה מחייבת ברמת העליון, והוא מצטרף לקו מחוזי עקבי באותה סוגיה.
תחומים: התחדשות עירונית
בית המשפט העליון, 18.8.2026, השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ואלכס שטיין (פסק הדין מפי השופט שטיין)
השאלה המשפטית: האם קונה דירה שהגיש תביעה בתוך תקופת הבדק מבלי לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקן מאבד כליל את זכותו לפיצוי בגין ליקויים שהוכחו, או שהפיצוי רק מופחת.
ההלכה למעשה: הבקשה נדונה כערעור והערעור התקבל: פסק דין המחוזי בוטל ופסק דין השלום הושב על כנו. נקבע שאי מתן הזדמנות נאותה לקבלן לתקן אי התאמה לפי סעיף 4ב(א) לחוק המכר (דירות) אינו שולל, מניה וביה, את הפיצוי על ליקויים שהוכחו. ככלל, התוצאה היא הפחתת הפיצוי לעלות התיקון שהייתה נגרמת למוכר אילו תיקן בעצמו (בענייננו, פער של 20% מפיצוי השוק החופשי לפי מומחה בית המשפט). בנסיבות חריגות, של חוסר תום לב משווע וסיכול מכוון של מנגנון התיקון, אפשר לשקול הפחתה משמעותית יותר. אם הייתה הצדקה לכך שהקונה לא איפשר את התיקון, למשל משבר אמון אמיתי ביחסים, הוא עשוי לקבל פיצוי מלא. המשיבה חויבה בהוצאות של 5,000 ש״ח לכל מבקש.
השלכות מעשיות: הלכה שמכריעה בין שתי גישות שהתקיימו בפסיקה. הקונה שמגיש תביעה מוקדם נוטל סיכון ממשי: הוא לא יקבל את מחיר השוק לתיקון בידי קבלן חיצוני, אלא את עלות התיקון למוכר, ואת הרווח הקבלני ואת המע״מ לא יקבל. מצד שני, המוכר אינו יוצא פטור מליקויים שהוכחו, ולכן הדרך הנכונה ברוב המקרים היא לתעד פנייה בכתב, לאפשר תיקון ולהמתין לתום תקופת הבדק, אלא אם הקבלן מתעלם. הלכה זו עוסקת בהפחתת פיצוי ולא בשלילתו.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט המחוזי בירושלים, 12.11.2025, השופטת חנה מרים לומפ
השאלה המשפטית: האם יש לסלק על הסף תביעה לזכות בעלות במקרקעין, ומה דינן של אסמכתאות בדויות שנוצרו בכלי בינה מלאכותית, מבחינת התביעה ומבחינת בא כוח התובע.
ההלכה למעשה: התובענה נדחתה על הסף. בית המשפט קבע שהפסיקה בנושא ״עודנה בראשיתה״ ושיש לנהוג חומרה רבה בהפניות למקורות בדויים, בהסתמך על בג״ץ 38379-12-24 ועל בג״ץ 23602-01-25, וקבע שהתנהלותו של בא כוח התובע הייתה כשלעצמה מספיקה לדחיית התביעה על הסף ולחיובו בהוצאות אישיות. עם זאת נדונו גם טענות הנתבעים לגופן, ובסיכום נקבע שעילת התביעה התיישנה (15 שנה במקרקעין לא מוסדרים, סעיף 5 לחוק ההתיישנות, מ-1970 או לכל היותר מ-1975), שלתובע אין עילת תביעה ביחס למקרקעין, שהמקרקעין הופקעו ושהתובע ובא כוחו נהגו בחוסר תום לב. טענת היעדר היריבות מול האפוטרופוס נדחתה, וכך גם הטענה שאי צירוף יורשים מצדיק סילוק. התובע חויב בהוצאות של 16,000 ש״ח (8,000 ש״ח לכל אחד מהנתבעים 1 ו-2 ו-3), ובא כוחו חויב בהוצאות אישיות של 4,000 ש״ח לאוצר המדינה.
השלכות מעשיות: פסק דין של ערכאה ראשונה, שאינו מחייב. הוא מיישם בתיק מקרקעין את הקו שנקבע בבג״ץ 38379-12-24: הפניה לפסיקה שאינה קיימת, שמקורה בכלי בינה מלאכותית, חושפת את עורך הדין להוצאות אישיות ופוגעת במהימנות הטענות כולן, והטענה ״טעות בתום לב״ לא עמדה לו. אין לראות בפסק דין זה הכרעה שהתביעה נדחתה בשל ה-AI בלבד: ההתיישנות והיעדר עילה נדונו לגופם ונקבעו כנימוקים נוספים.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין, נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט העליון, 27.5.2018, הנשיאה א׳ חיות, המשנה לנשיאה ח׳ מלצר, השופטת ד׳ ברק-ארז
השאלה המשפטית: האם העובדה שההסכם הראשון נכרת עם יזם של חברה שטרם התאגדה שוללת את תוקפו, ומה תוקף האישרור; והאם ההסכם הראשון גובר על ההסכם המאוחר.
ההלכה למעשה: הערעורים נדחו. החברה אימצה את ההסכם שנכרת בשמה לפני התאגדותה לפי סעיף 12 לחוק החברות, וההגנה שבסעיף 12 על צד שלישי חלה על בעל דברו של היזם ולא על צדדים אחרים (השופטת ברק-ארז). בתחרות בין העסקאות נקבע שהרוכש הראשון רשם הערת אזהרה בתוך זמן סביר: חלפו 21 ימים מכריתת ההסכם עד לרישום, ובנסיבות המקרה, שבהן ההסכם היה ניתן לביטול בתוך 21 ימים בשל הערה קיימת של רשות שמורות הטבע, אין בכך התרשלות השוללת את עדיפותו לפי הלכת גנז. לכן ההסכם הראשון גובר לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, ובית המשפט לא נדרש לתנאים שלגבי הרוכש המאוחר. כל אחד מצדי המערערים חויב בהוצאות של 15,000 ש״ח.
השלכות מעשיות: פסק דין של העליון, מחייב. הוא מראה שהלכת גנז אינה מחייבת רישום מיידי: ״זמן סביר״ נבחן לפי הנסיבות, ובית המשפט ציטט בהסכמה את הדעה שבפרקטיקה מדובר בימים או בשבועות ספורים, וקבע שסטייה מסוימת, לא חריפה, ממידת הזריזות אינה התרשלות. בנסיבות המקרה נמדדו 21 הימים מכריתת ההסכם, והם הוערכו לאור תנאי ההסכם עצמו. הפסק נוגע ליזם שפועל בשם חברה בהקמה, מצב שכיח בעסקאות נדל״ן.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט העליון, 21.2.2016, השופטת ד׳ ברק-ארז
השאלה המשפטית: מהי פרשנותו של סעיף 5א לחוק המכר (דירות) וכיצד הוא חל על תניה בחוזה שמאפשרת לקבלן לדחות את מועד המסירה בגלל שינויים שביקש הרוכש.
ההלכה למעשה: הבקשה התקבלה והערעור התקבל. סעיף 5א, בהצטרף לסעיף 7א(א), הוא הוראה קוגנטית. סעיף 6(א) לחוזה אינו קובע מועד מסירה חדש אלא מקנה לקבלן דחייה גורפת ללא מועד ברור, ולכן הוא תניית פטור המנוגדת לחוק. הצדדים לא הסכימו על מועד חדש, ולכן הפיצוי מחושב לפי המועד המקורי בחוזה, כלומר שבעה וחצי חודשים. המשיבה חויבה לשלם למבקשים את יתרת תביעתם, 12,000 ש״ח, בצירוף ריבית והצמדה מ-4.9.2013, והוצאות של 20,000 ש״ח. נקבע במפורש שהשאלה של מועד חדש שאינו מידתי להיקף שינוי מבוקש לא נדונה.
השלכות מעשיות: פסק דין של העליון, מחייב. הוא נוגע לנוסח סעיף 5א שחל על החוזה (60 יום, מכפילי 1.5 ו-1.25), לפני תיקון 9 משנת 2022, ולכן יש לקרוא אותו לצד הנוסח הנוכחי של הסעיף. עקרון ההכרעה, שדחייה גורפת של מועד המסירה בחוזה סטנדרטי היא תניית פטור ואינה מועד חדש, נוגע לכל תבנית חוזה שמרחיבה את מועד המסירה. בית המשפט הביא בחשבון בהוצאות את העובדה שהקבלן כלל בחוזה תנאים הנוגדים הוראות קוגנטיות.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט המחוזי בחיפה, 22.7.2025, השופטת אספרנצה אלון
השאלה המשפטית: האם החברה זכאית לפטור מהפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 5א(ג), ובאיזו מידה, ומה נדרש כדי להוכיח שהאיחור נגרם מנסיבה מעכבת.
ההלכה למעשה: התביעה התקבלה ברובה. הקבלן הטוען לפטור לפי סעיף 5א(ג) נדרש להוכיח שהאיחור נגרם בפועל מהנסיבה, ואין די בטענות כלליות: נדרש תיעוד פרטני שמקשר כל אירוע לעיכוב מסוים, כגון חוות דעת על לוחות זמנים ויומני עבודה, ולא הוגשו כאלה. עם זאת, בשל צירוף הקורונה ומלחמת ״חרבות ברזל״ נקבע פטור יחסי: מהפיצוי הסטטוטורי הופחת מרכיב ה-50% (הכפלה ב-1.5) למשך חודש אחד לכל התובעים, ולמי שקיבל דירה אחרי פרוץ המלחמה הופחת גם מרכיב ה-25% (הכפלה ב-1.25) למשך חודש. קריסת הקבלן המבצע ומחדלי הרשות המקומית הם סיכון שהיזמית נושאת בו. תביעת עוגמת הנפש נדחתה. החברה חויבה בהוצאות ובשכר טרחה של 74,000 ש״ח.
השלכות מעשיות: פסק דין של ערכאה ראשונה, שאינו מחייב, בחוזים שנכרתו לפני תיקון 9 (מכפילי 1.5 ו-1.25 לפי הנוסח הקודם). הוא מראה שהקורונה והמלחמה אינן פטור גורף: הן הצדיקו פטור צר וחלקי, בתנאי שנוסחה הוכחה. לצורך הוכחה כזו נדרשים תיעוד ויומני עבודה שנשמרים לאורך הפרויקט, ולא רק טענה בדיעבד. לא נבדק אם הוגש ערעור.
תחומים: נדל״ן ומקרקעין
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, 14.7.2025, השופטת ח׳ פלינר
השאלה המשפטית: האם ההסכם נזנח או בוטל על ידי מי מהצדדים או שונה בהסכמה (״הודעת חדילה״), והאם התובעת קיימה את חיוביה כך שהיא זכאית למלוא התמורה.
ההלכה למעשה: התביעה נדחתה. בית המשפט דחה את טענת זניחת ההסכם: ההסכם כלל שלושה חיובים (הבאת המכרז לידיעת אאורה, ליווי וייעוץ בהכנת ההצעה, וריכוז נושא החתמת הדיירים), והנטל להוכיח ויתור רובץ על הטוען לו, ופער של כארבע שנים אינו נסיבה חריגה המצביעה על זניחה. נדחתה גם הטענה שניתנה ״הודעת חדילה״ ששינתה את ההסכם. עם זאת, מאחר שהתביעה היא לאכיפת מלוא התמורה, נדרשה עמידה בכל התנאים, ולא רק בחלקם. בית המשפט קבע שהתובעת הביאה לידיעת אאורה את דבר המכרז, אך לא שוכנע שהייתה הגורם הראשון או הבלעדי לכך, ושגם אם ניתן לייחס לה תרומה כלשהי להכנת ההצעה, היא לא הייתה משמעותית. התנאי השלישי, שעניינו הפעולות שלאחר הזכייה במכרז ובכללן ריכוז נושא החתמת הדיירים, לא התקיים, ולכן לא קמה זכאות לתמורה. בית המשפט נטה לפרש ״לרכז״ כחיוב אקטיבי, המחייב פעילות פרואקטיבית, ולא כאיסוף מידע בלבד.
השלכות מעשיות: פסק דין של ערכאה ראשונה, אינו מחייב. לא נבדק אם הוגש ערעור. הוא מראה שבפרויקט פינוי-בינוי הסכם קצר שמבטיח תמורה גבוהה לגורם מלווה נקרא כך שהתמורה מותנית בפעילות ממשית שמוכחת בראיות, ושהבאת מכרז פומבי לידיעת יזם אינה מספיקה לבדה. קריאתנו, לא קביעת בית המשפט: חיוב כמו ״ריכוז״ נבחן לפי הקשרו ולפי הסיכון הכלכלי שנושא היזם, ועדיף להגדיר בהסכם אבני דרך ופעולות מדידות.
תחומים: התחדשות עירונית, נדל״ן ומקרקעין
בית משפט השלום בתל אביב-יפו, 22.1.2026, השופט ע׳ גלברד
השאלה המשפטית: מה דינה של תביעה שכתב התביעה בה הפנה לפסיקה שאינה קיימת, ומה תוצאת ההסבר ש״מדובר בתקלת מאגר״.
ההלכה למעשה: התביעה נמחקה, ובית המשפט לא נדרש לטענות הסילוק האחרות. נקבע כי לא ניתן להטיל את האחריות על המאגר המשפטי, שכן מספר ההליך ושמות הצדדים אינם משתנים בין מאגרים. העובדה שהתובעים לא צירפו את פסקי הדין שנזכרו בתביעה אלא פסיקה חליפית, ושלא נכתבו הפניות לפי כללי הציטוט האחיד, מלמדות בסבירות גבוהה על שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית. בית המשפט הפנה לבג״ץ 38379-12-24 ולבג״ץ 23602-01-25 ולבר״ם 37942-05-25 ושב על כך שהנטל לבדוק שהתקדימים קיימים הוא על הפונה. עם זאת קיבל את הטענה שלא הייתה כוונה להטעות, ובחר שלא לנקוט יד מחמירה ושלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, ולכן מחק את התביעה במקום לסלקה על הסף. התובע שהוא עורך הדין חויב ב-5,500 ש״ח הוצאות לנתבעים, שכבר הגישו כתב הגנה.
השלכות מעשיות: פסק דין של ערכאה ראשונה, אינו מחייב. לא נבדק אם הוגש ערעור. הוא מראה שהסבר של ״תקלה במאגר״ אינו עומד מול בדיקה פשוטה של מספר הליך ושמות צדדים, ושמחיקת תביעה והוצאות אישיות הן התוצאה גם כשבית המשפט מקבל שלא הייתה כוונה להטעות. הפסק נמנע מסנקציה חמורה יותר מטעמים של זכות הגישה, ולכן אינו מלמד על הרף העליון. הלקח המעשי: להצמיד לכל אסמכתא עותק מהמאגר, ולא להחליף אסמכתא שנפסלה באחרת בלי להודות בטעות.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, 28.2.2025, השופטים נעם סולברג, דוד מינץ ויוסף אלרון
השאלה המשפטית: כיצד יש להגיב להגשת עתירה הנשענת על מקורות משפט שאינם קיימים, כשהמקור לכך הוא כלי בינה מלאכותית.
ההלכה למעשה: העתירה נדחתה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. נקבע שהטעיה שיסודה בשימוש בכלי בינה מלאכותית אינה ״קובעת ברכה לעצמה״ ואינה ראויה ליחס מקל מהטעיה מכל מקור אחר, ושאין להבחין בין הטעיה במישור המשפטי להטעיה במישור העובדתי. העותרת חויבה בהוצאות המשיב בסך 7,000 ש״ח. בית המשפט הוסיף, ללא הכרעה נפרדת, שמעתה ואילך יוחזקו העוסקים במלאכה כ״מותרים ועומדים״ והתגובה השיפוטית תשתנה בהתאם. טעמים נוספים לדחיית העתירה נדונו למעלה מן הצורך.
השלכות מעשיות: זו ההלכה שבה נשענו מאז כל הערכאות בישראל. הסבלנות שגילה בית המשפט בעניין פלונית (בג״ץ 38379-12-24) הוצהרה כמסתיימת, והאחריות היא על מי שחתום על כתב הטענות, בין שנעזר בכלי ובין שלא. ההוצאות הושתו על העותרת, ולא על עורך הדין אישית.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, 26.5.2025, השופט אילן דפדי
השאלה המשפטית: האם הגשת תשובה הכוללת אסמכתאות שאינן קיימות, בצירוף הפרת החלטה קודמת בעניין היקף הבקשה, מצדיקה מחיקת בקשת אישור ופסילת בא הכוח מלשמש בא כוח מייצג.
ההלכה למעשה: בקשת האישור נמחקה. נקבע שבא כוח המבקשת אינו מתאים לשמש בא כוח מייצג בהליך זה או בהליך מעין זה שיוגש תחתיו, בין היתר משום שחרף הטענה לנהלים חדשים התגלו שוב הפניות שגויות. המבקשת חויבה ב-10,000 ש״ח לכל אחת מהמשיבות. בא כוחה חויב אישית ב-5,000 ש״ח למשיבה 1 וב-5,000 ש״ח לאוצר המדינה, בהסכמתו. בית המשפט לא קבע ממצא נפרד לגבי הכלי שנעשה בו שימוש.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה, לא נבדק אם הוגש ערעור. הפסיקה נוגעת בסנקציה מעבר להוצאות: מחיקת הבקשה ופסילת עורך הדין מייצוג קבוצה, וזו חשיפה חמורה בהליך ייצוגי. הצעה עצמית להוצאות אישיות והצהרה על נהלים חדשים לא מנעו את הסנקציה כשהטעות חזרה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 28.12.2025, הנשיא יצחק עמית
השאלה המשפטית: האם הפניה לאסמכתאות בדויות מצדיקה פסיקת הוצאות ודחיית ערעור פסלות, ואם החובה לאמת אסמכתאות חלה גם על מי שאינו מיוצג.
ההלכה למעשה: הערעור נדחה. נקבע שחובה על בעלי דין, מיוצגים ושאינם מיוצגים, לוודא שהאסמכתאות קיימות ותומכות בטענותיהם, ושמחדלים מסוג זה עשויים להקים עילה עצמאית לפסיקת הוצאות ואף לדחיית ערעור פסלות. המערער חויב ב-5,000 ש״ח לטובת אוצר המדינה, גם בשל הגשת בקשות סרק חוזרות.
השלכות מעשיות: הכלל חל גם על בעל דין לא מיוצג, והסנקציה נפסקת ממנו ישירות. ההחלטה מניחה, בלשון ״דומה כי״, מקור בבינה מלאכותית, ואינה קובעת זאת כממצא.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט העליון, 12.1.2026, הנשיא יצחק עמית
השאלה המשפטית: כיצד להגיב להפניה לאסמכתאות פיקטיביות בערעור פסלות, ומה דינו של ערעור כזה לגופו.
ההלכה למעשה: הערעור נדחה, גם לגופו של עניין וגם משום שהבקשה הוגשה בשיהוי. בית המשפט קבע שכל ארבע האסמכתאות פיקטיביות ושאין מנוס מהחשד שמקורן בהזיות של כלי בינה מלאכותית, והדגיש שבית המשפט הזהיר שוב ושוב מפני התופעה. המערער חויב ב-3,000 ש״ח לטובת אוצר המדינה.
השלכות מעשיות: הסנקציה נקבעה אף שהערעור נדחה גם בלי קשר לאסמכתאות. הפסיקה בונה על עפ״ס 76500-11-25 שניתן שבועות קודם, ומראה עקביות של הנשיא עמית בכלל אחד לכל בעלי הדין.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, 19.10.2025, השופט זיו אריאלי
השאלה המשפטית: האם נפל פגם בדחיית הבקשה להוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, ומה משמעות ההפניה לאסמכתאות שאינן קיימות.
ההלכה למעשה: הערעור נדחה לגופו: לא הונחה תשתית לעילות הפיצוי. בית המשפט קבע שבדיקה במאגרים ובאתר העליון מלמדת שהאסמכתאות ״לא היו ולא נבראו״, ושאף אחת מהן אינה עוסקת בפסיקת הוצאות לנאשם, והצר על ההפניות. המערער לא חויב בהוצאות, לפנים משורת הדין, בשל נסיבותיו האישיות ומשום שייצג את עצמו.
השלכות מעשיות: ערכאה שנייה בהליך פלילי. כאן שימוש מוצהר בכלי נקבע על פי הודאת המערער, והתוצאה בגין האסמכתאות נעצרה בנזיפה בלבד בגלל היעדר ייצוג. לא ללמוד מכאן שהכלי מצדיק פטור, אלא שהפעם הרף נשמר בגלל הנסיבות.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית משפט השלום בכפר סבא, 30.11.2025, השופטת חגית בולמש
השאלה המשפטית: האם ניתן להסתמך כטיעון משפטי על פלט של כלי בינה מלאכותית שצורף כנספח, בלי בדיקת המקורות, ומה הסנקציה על עורך דין שעושה כן.
ההלכה למעשה: הבקשה נדחתה: הטיעון המשפטי אינו מוגש בדרך של נספח פלט, ובדיקת פסקי הדין שבפלט העלתה שהם עוסקים בנסיבות אחרות (מחיקה ביוזמת התובע, הסכמה או ערעור). נקבע שבינה מלאכותית אינה מקור סמכות משפטי ואינה יכולה לשמש נספח במקום טיעון או במקום חובת אימות. התובע חויב ב-500 ש״ח הוצאות לטובת אוצר המדינה.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה. כאן הסנקציה הושתה על פלט אמיתי אך לא מאומת של כלי משפטי, כך שהחובה חלה גם כשהאסמכתאות קיימות ואינן תומכות. הסכום נמוך, והדגש בהחלטה הוא על התנהלות עורך דין.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית משפט השלום בנוף הגליל נצרת, 8.10.2026, השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד
השאלה המשפטית: האם יש להוציא חוות דעת מומחה המבוססת על מקורות בדויים שמקורם בבינה מלאכותית, והאם לאפשר תיקון הודעה שנשענת עליה.
ההלכה למעשה: חוות הדעת נמחקה והוצאה מהתיק עוד לפני שלב ההוכחות: הגשת חוות דעת המבוססת על מקורות בדיוניים, חקיקה מסולפת ופסיקה שאינה קיימת היא הטעיה חמורה של בית המשפט ושימוש לרעה בהליכי משפט. בקשת תיקון ההודעה נדחתה, והנתבעת חויבה ב-2,500 ש״ח לכל אחד משני הצדדים השלישיים, בלי קשר לתוצאה. בית המשפט הדגיש שהמודיעה לא הגישה את תגובת המומחה לטענות.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה, ללא ערעור שנבדק. העיקרון הורחב מכתבי טענות של עורכי דין אל חוות דעת של מומחה שאינו משפטן: מי שמגיש חוות דעת אחראי לאימותה, וההמתנה לחקירה נגדית אינה זמינה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, 7.5.2026, השופט טל גולן
השאלה המשפטית: האם לאשר תיקון כתב תביעה החורג מהנחיות בית הדין ונשען על אסמכתאות שהניב כלי בינה מלאכותית, ומה ההוצאות.
ההלכה למעשה: בקשת התיקון נדחתה, ונקבעה אורכה אחרונה להגשת בקשה מתוקנת שתעמוד בהנחיות. התובעת חויבה בהוצאות בסך 3,000 ש״ח, ששולמו בתוך 30 יום וללא קשר לתוצאה. בית הדין שקל, בין היתר, את השימוש הבלתי תקין והמטעה בבינה מלאכותית ואת האמות המחמירות שנקבעו בבג״ץ 38379-12-24, בבג״ץ 23602-01-25 ובבר״ע (ארצי) 34038-02-26, והעמיד את הסכום על הצד המתון בשל מצבה הכלכלי הנטען.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה בבית הדין לעבודה. הסנקציה כאן על בעלת הדין ולא על בא כוחה, והאסמכתאות שנמצאו שגויות הוודאו בהודאת התובעת. הסבר של בא כוח התובעת למחדל נדחה כבלתי מספק.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית הדין הארצי לעבודה, 22.3.2026, ממלא מקום הנשיא אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק, נציג הציבור (עובדים) אהוד מנור ונציג הציבור (מעסיקים) דובי רם
השאלה המשפטית: האם יש להטיל הוצאות אישיות על עורכת דין שתשובתה לבקשת רשות ערעור כללה פסקי דין וציטוטים שאינם קיימים, כשהיא טוענת שהוגשה טיוטה בשגגה ושהוגש לאחר מכן נוסח מתוקן.
ההלכה למעשה: באת כוח המשיב חויבה בהוצאות אישיות של 2,500 ש״ח לטובת אוצר המדינה. בית הדין דחה את הטענה ל״ליקויים טכניים נקודתיים״: אלה ליקויים של ממש, והגשת נוסח חדש לאחר מתן פסק הדין אינה מתקנת את המצב. נקבע שהתשובה כללה פסקי דין ״מומצאים״ על ידי הבינה המלאכותית, ובהם פסקי דין שמספריהם נכונים ושמותיהם שגויים וציטוטים שלא היו ולא נבראו. בית הדין ציין שזה המקרה הראשון בערכאה זו שבו מוטלות הוצאות אישיות על עורך דין בגין שימוש בבינה מלאכותית שהניב הפניות שגויות, ולאור הטענה שהמסמך הוגש בשגגה חייב בהוצאות על הצד הנמוך. בית הדין הסתמך על בג״ץ 23602-01-25 ועל בג״ץ 38379-12-24.
השלכות מעשיות: החלטה של הערכאה הארצית בבית הדין לעבודה. נראה שאין ערעור נוסף על החלטה זו, אך לא נבדק. הרלוונטיות המעשית: הסבר של ״טיוטה שהוגשה בשגגה״ ותיקון בדיעבד אינם מבטלים את ההוצאות האישיות, וגם הטענה שהאסמכתאות קיימות לא עזרה כשהמספרים נכונים והשמות והציטוטים שגויים. הסכום נמוך, ובית הדין הדגיש שמדובר במקרה ראשון ובנסיבות שבהן נטענה שגגה, ולכן אין ללמוד ממנו על הרף העליון להוצאות אישיות. הוצאות אישיות הוטלו על עורכת הדין עצמה ולא על הלקוח. נקראה ההחלטה מ-22.3.2026 בלבד; פסק הדין מ-8.3.2026 וההחלטה מ-12.4.2026 באותו הליך לא נקראו במלואם.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית משפט השלום בבאר שבע, 1.9.2025, השופט מנחם שחק
השאלה המשפטית: מה דינו של עורך דין שהגיש סיכומים הכוללים אזכורי פסיקה שלא נמצאו וציטוטים שלא קיימים, שבית המשפט הניח שמקורם בבינה מלאכותית, וכשההסבר שלו הוא עבודת מתמחה.
ההלכה למעשה: התביעה נדחתה לגופה, משלא הוכחה ערבות בעל פה לחובות הלקוחה ולא ניתן לחייב את הנתבע מכוח שטר החוב, ושלא בשל הבינה מלאכותית. בנושא הבינה המלאכותית קבע בית המשפט כי ״ניתן להניח בוודאות קרובה״ שמדובר בפסיקה בדויה שמקורה במערכת בינה מלאכותית. הוא ראה בבא כוח הנתבע ״מותרה ועומד״ לאחר אזהרות בית המשפט העליון בבג״ץ 23602-01-25, דחה את ההסבר (כללי, בלי תצהיר ובלי אסמכתאות, ואין להטיל אחריות על המתמחה), וקבע שהימנעות מכל סנקציה תחטא לחובת בית המשפט להוקיע שימוש בלתי אחראי בבינה מלאכותית. מבין הכלים שציין בית המשפט העליון (שלילת הסעד, הפניה ללשכת עורכי הדין והוצאות אישיות) הסתפק בהוצאות אישיות, אך בסכום משמעותי ומרתיע: 7,500 ש״ח לאוצר המדינה תוך 30 יום. התובעת לא חויבה בהוצאות הנתבע. זכות ערעור כדין.
השלכות מעשיות: פסק דין של ערכאה ראשונה, אינו מחייב. לא נבדק אם הוגש ערעור. הוא מראה שאחריות ההגשה היא של עורך הדין החתום, שלא ניתן להעביר אותה למתמחה, ושהחובה לוודא אסמכתאות חלה גם על סיכומים בסוף ההליך ולא רק על כתב טענות ראשון. בית המשפט הסיק שימוש בבינה מלאכותית מהיעדר כל אחד מתשעת פסקי הדין, ובלי הודאה, וההסבר של עומס עבודה והסתמכות על מתמחה לא הועיל. הסנקציה הושתה על הצד הנמוך יחסית לאפשרויות (בלי העברה ללשכה), כך שאין ללמוד ממנה על הרף העליון.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, 30.4.2025, השופט טל גולן
השאלה המשפטית: האם יש לחייב בהוצאות אישיות עורך דין שהגיש תגובה הכוללת הפניות לפסיקה שאינה קיימת, בהסתמכות על מקור אנושי או טכנולוגי, ובכלל זה מאגר בינה מלאכותית.
ההלכה למעשה: בא כוח התובע חויב בהוצאות אישיות בסך 1,000 ש״ח, שישולמו תוך 30 יום. בית הדין דחה את הטענה שהמזכירה הטעתה אותו, מפני שלא הוכחה ולא נתמכה בתצהיר, ואת הטענה שההפניה שגויה אך הטיעון המשפטי נכון, מפני שלא הוכחה ואינה פותרת את הקושי בציטוט הליכים שלא נערכו מעולם. נקבע שגם אם הטעות נבעה מגורם אנושי או טכנולוגי (מאגר בינה מלאכותית כזה או אחר), היה על עורך הדין לוודא לפני ההגשה שהפסקים אמיתיים. סילוק התביעה על הסף וחיוב התובע עצמו בהוצאות נדחו כסנקציות בלתי מידתיות כלפי הלקוח.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה, שהסתמכה על בג״ץ 38379-12-24 ועל בג״ץ 23602-01-25. ההחלטה אינה קובעת ממצא שנעשה שימוש בבינה מלאכותית: העורך דין טען למנועי חיפוש לא ידועים, ובית הדין התייחס לבינה מלאכותית כאפשרות. העיקרון שהוכרע הוא שהאחריות לאימות האסמכתאות היא של עורך הדין החותם, גם כשהטיוטה הוכנה בידי אחר. בית הדין התרה בעורך הדין לפני החיוב ונתן לו להגיב. הסכום נמוך.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, 12.2.2026, השופטת קארין ליבר-לוין
השאלה המשפטית: האם הפניות לפסיקה שאינה קיימת או שאינה תואמת, בעקבות שימוש בכלי חיפוש מבוסס בינה מלאכותית, מצדיקות סילוק התביעה, ומי נושא בהוצאות.
ההלכה למעשה: בקשת הסילוק נדחתה. בית הדין הורה על מחיקת סעיפי התביעה שהתובעת ביקשה למחוק, ולא ראה צורך בכתבי הגנה מתוקנים, מפני שהסעיפים שנשמטו הם סעיפי פסיקה בלבד. באת כוח התובעת חויבה באופן אישי בהוצאות הנתבעת 1 בסך 2,500 ש״ח. נקבע שאין זה מקרה שבו נכון לדרוש מהתובעת לשאת במחיר התנהלותה הפגומה של באת כוחה, ושההתנהלות מצדיקה הוצאות אישיות, בהתאם להנחיית בג״ץ 38379-12-24 ובג״ץ 23602-01-25.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה. הסנקציה הושתה על עורכת הדין ולא על הלקוחה, ובית הדין העדיף מחיקת הסעיפים על פני סילוק התביעה. נטילת אחריות בדיון לא נשמרה בתגובה הכתובה, שבה נטענו טעויות סופר, ובית הדין ציין זאת. הסכום נמוך.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, 12.5.2025, השופט הבכיר איתי כץ
השאלה המשפטית: מה הדין כאשר בא כוח מפנה לפסיקה שאינה קיימת ומסביר זאת בכך שהטיוטה נשלחה בטעות, ומה הסנקציה.
ההלכה למעשה: בית המשפט ראה בהסבר הודאה בכך שפסקי הדין שהובאו הם פסקי דין מומצאים. הוא הורה למזכירות להעביר את ההחלטה למחלקה המשפטית בהנהלת בתי המשפט, שתשקול אילו צעדים לנקוט, לרבות הפניית העניין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. לפנים משורת הדין לא הוטלו הוצאות אישיות על בא כוח התובע, בתקווה שמקרים כאלה לא יישנו.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה, החלטה קצרה. הסנקציה כאן איננה כספית אלא העברה לגורמי הניהול והמשמעת. בית המשפט לא קבע במפורש באיזה כלי נוצרו האזכורים, ונסמך על אזהרות בית המשפט העליון מפני הפניות שמקורן בהזיות של כלי בינה מלאכותית (בג״ץ 38379-12-24 ובג״ץ 23602-01-25). הסבר של טיוטה שנשלחה בטעות לא מנע את ההפניה.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית משפט השלום באשדוד, 27.4.2026, השופט יהודה ליבליין
השאלה המשפטית: האם ניתן לראות בהגשת טיעון על תקנות שאינן קיימות, שנערך בבינה מלאכותית ללא בדיקה, טעות אנוש, ועל מי יוטלו ההוצאות.
ההלכה למעשה: ההליך הועבר לבתי משפט השלום במחוז מרכז בהסכמת התובעת. בית המשפט דחה את הטענה שמדובר בטעות אנוש וחייב את התובעת בהוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש״ח בשל הגשת תגובות שנערכו בבינה מלאכותית. לדבריו, לו חזרה בה מיד לאחר ההחלטה הראשונה היה מקום להטיל הוצאות מתונות ואולי להימנע מכך, אך היא שבה והגישה שתי תגובות נוספות, שלדעתו ברור שגם בהן נעזרה בבינה מלאכותית. באת כוחה לא חויבה אישית: לא נמצאו נסיבות חריגות כנדרש בתקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה. הסנקציה הוטלה על בעלת הדין ולא על באת כוחה, והדגש הוא על ההתמדה בטיעון השגוי אחרי ההחלטה הראשונה ועל הסבר ראשוני שלא גילה את השימוש בבינה מלאכותית. בית המשפט ציטט את עע״מ 63194-08-25: עורך דין אחראי אישית לתוצר גם כשהסתמך על מתמחה או על מערכת בינה מלאכותית.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, 29.4.2025, השופטת מירב אליהו
השאלה המשפטית: האם להורות על מחיקת התביעה ולחייב את בא כוח התובע בהוצאות אישיות כשאוזכרו פסקי דין שאינם קיימים וההכחשה לשימוש בבינה מלאכותית אינה מתיישבת עם הנסיבות.
ההלכה למעשה: כתב התביעה נמחק ובא כוח התובע חויבה בהוצאות אישיות: 1,500 ש״ח לטובת אוצר המדינה ו-3,500 ש״ח לטובת הנתבעת, לתשלום בתוך 30 יום. בית המשפט דחה את ההסבר על מספרי תיקים שנרשמו בשוגג, משום שהמספרים לא נמצאו במאגרים, וקיבל את הטענה שפסקי הדין נוצרו באמצעות בינה מלאכותית, חרף ההכחשה. נקבע שהאזכור לא נעשה בכוונת זדון, ושהמחיקה אינה יוצרת מעשה בית דין ושהתובע רשאי להגיש תביעה בכל עת.
השלכות מעשיות: ערכאה ראשונה, ללא ערעור שנבדק. החיוב האישי הושת אף שנקבע שלא הייתה כוונת זדון, והכחשת השימוש בבינה מלאכותית לא עזרה כשהנסיבות הצביעו אחרת. בית המשפט הסתמך על בג״ץ 38379-12-24 ועל הכלים שמנה שם.
תחומים: בינה מלאכותית ומשפט, מקצוע עריכת הדין
בית המשפט המחוזי בחיפה, 2.12.2025, השופטת עפרה אטיאס
השאלה המשפטית: האם סירוב שנשען על איכות המגורים בדירה הקיימת (כיווני אוויר, אור שמש ואוורור טבעי) ועל אי ודאות לגבי דירת התמורה הוא סירוב סביר לפי סעיף 2(ב) לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס״ו-2006.
ההלכה למעשה: התביעה התקבלה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק. בית המשפט קבע שכדאיות העסקה נבחנת באופן אובייקטיבי, לפרויקט כמכלול, ולא מנקודת מבטו של כל בעל דירה; שחוות הדעת השמאית של התובעים לא נסתרה, והנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית על הכדאיות; ושטענות הכדאיות וטענות התכנון של דירות התמורה לא נטענו בכתב ההגנה, ולכן הן הרחבת חזית, ונדחו גם לגופן. לא הוכחו נסיבות אישיות חריגות. עורך הדין של התובעים מונה להתקשר בעסקה בשם הנתבעות, כשהתשריטים יתאמו את טיפוסי הדירות שהוצגו, ולא לפני 30 יום, כדי לאפשר להן לחתום בעצמן. הנתבעות חויבו באגרות ובשכר טרחה של 40,000 ש״ח.
השלכות מעשיות: פסק הדין מראה כמה צר החריג של נסיבות אישיות: העדפה סובייקטיבית לדירה הקיימת, גם כשהיא כנה, אינה סירוב סביר כשהעסקה כדאית מבחינה אובייקטיבית. טענות על תכנון הדירות החדשות שייכות להתנגדות בפני רשויות התכנון ולשלב הניקוד, ולא להתנגדות לעסקה עצמה. ומי שמתגונן בתביעת דייר סרבן צריך להעלות את טענותיו כבר בכתב ההגנה ולתמוך בהן בחוות דעת נגדית.
תחומים: התחדשות עירונית
בית המשפט המחוזי בחיפה, 12.2.2026, השופטת עפרה אטיאס
השאלה המשפטית: האם סירוב שנשען על טענת אי שוויון בתמורות, ועל התנגדות לשעבוד שבהסכם הליווי, הוא סירוב סביר; ומה דינה של תביעה להצמדת מחסן וחצר שהובטחו ב-1955 ולא נרשמו.
ההלכה למעשה: התביעה הקניינית נדחתה מחמת התיישנות: ההתחייבות להצמיד את המחסן והחצר נותרה זכות אובליגטורית שלא נרשמה, ולכן חלה תקופת ההתיישנות של 25 שנה ולא החריג שבסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, ומאז רישום הבית המשותף ב-1974, שבו לא נרשמה ההצמדה, חלפו יותר מ-25 שנה. בתביעת הדייר הסרבן קבע בית המשפט שאי שוויון אינו עילת סירוב שבחוק, אך בחינתו היא חלק מבדיקת כדאיות העסקה. מאחר שהיזם נתן תמורה כשטח מגורים למחסן בדירה אחרת אף שהוא משמש כמחסן, גם הנתבע זכאי לתמורה בגין המחסן שבו הוא מחזיק, במקדם התאמה של 60%, כי מחסנו מחוץ לדירה ולא במפלסה. התמורה שנקבעה: תוספת של 39 מ״ר מעבר לשטח הרשום, ועוד 60% מ-41 מ״ר המחסן, ובכל מקרה לא יותר מ-120 מ״ר. שאר טענות ההפליה נדחו. בהסכם המשולש מצא בית המשפט ממש בטענה שלא היה מקום לקשור את הפרויקט לפירעון מיידי של חוב בפרויקט אחר של היזם, אך קבע שהנתבע יחתום כמו יתר הדיירים, בתנאי שהגורם המלווה יתחייב כלפי כל בעלי הדירות שהשעבוד בקשר לאותו פרויקט מתייחס לרווחי הפרויקט בלבד, ושמימושו כפוף למסירת הדירה החדשה נקייה או למימוש ערבות חוק המכר. אם לא יחתום בתוך 30 יום, הוא ייחשב דייר סרבן, ועורך הדין שמונה רשאי לחתום במקומו. הנתבע חויב בהוצאות חלקיות של 15,000 ש״ח, בשל דרישותיו בתחילת ההליך, התנהלותו הדיונית ודחיית התביעה הקניינית.
השלכות מעשיות: פסק הדין מוסיף שני דברים לפסיקת הדייר הסרבן. ראשית, יזם שבוחר לתת תמורה על שטחים שנבנו בלי היתר או שלא נרשמו צריך לנהוג כך באופן שוויוני, ואם לא, הדייר שקופח זכאי לאותה תמורה בהתאמה. שנית, כשמסמכי הליווי קושרים את נכסי הדיירים לחוב של פרויקט אחר של היזם, בית המשפט ראה בכך טענה של ממש, והתנה את החתימה בהתחייבות מפורשת של הגורם המלווה. ועדיין, טענה מוצדקת בחלקה אינה היתר לסרב: הנתבע חויב לחתום בתוך 30 יום, וחויב בהוצאות.
תחומים: התחדשות עירונית, נדל״ן ומקרקעין
התמצית נכתבה בידי המשרד ואינה תחליף לקריאת פסק הדין במקור. אין באמור ייעוץ משפטי, והוא אינו מהווה חוות דעת מחייבת.
ייעוץ וחוות דעת נדל״ן · ייעוץ וחוות דעת AI · ייעוץ משפטי · גישור ויישוב סכסוכים · מאמרים · שאלות ותשובות · מבדק מוכנות · לתיאום פגישת ייעוץ
כל שינוי בקוד נבדק בשער פיתוח מאובטח לפי עקרונות OWASP Top 10, ISO/IEC 27001:2022 (A.8.28) ו-NIST SSDF. בדיקה אחרונה: 2.11.2026. פירוט הבקרות